יום האהבה, 

את יואל ראיתי היום לפנות ערב, על הטיילת בתל אביב,יושב לו בבית קפה,ראשו מורכן על ספל אספרסו ובין אצבעותיו,הסיגריה הנצחית.

יואל צעקתי וזה הרים ראשו, נפנף לי בידו וקרא,בוא שב.

את יואל אני מכיר שנים רבות. לראשונה נפגשנו בלוגאנו-שוויץ,בבית ספר לרפואה ובהמשך הקשר מעט נותק והתחדש בישראל.שנינו רופאים ואף יצא לי מספר פעמים לפגוש את אישתו.אישה יפה מאד אינטליגנטית וידה באמנות,בספרות ובמחזות.

יואל אמרתי לו,חודשים רבים לא ראיתי אותך! מה שלומך ומה שלום הלנה?

הסתכל עלי במבט מרחף וענה.מזה חודשיים אני לא יודע כלום.ארזה שלוש מזודות ואמרה שנוסעת לפריז,שלום ולא להתראות.

נדרכתי כלא מאמין.הלנה נסעה ועזבה אותך?

כן ענה.זה התבשל אצלה כבר לפחות שנתיים.אני מרגיש בדברים.יש לי תחושות.היא הפכה להיות מאד סודית,טלפונים לחוץ לארץ, דואר אלקטרוני חסוי עם קודים שחלילה לא אקרא את הכתוב ופתאום קנתה גם מילון ספרדי וספרי שירה בספרדית.

אבל למה בספרדית שאלתי?אם כבר ,אז בצרפתית.הרי נסעה לפריז!

שכחת דני,ענה לי. ידעת את הסיפור עם הלנה,אבל שכחת.

נכון עניתי,זה היה מזמן חלפו הרבה שנים.

אז אספר לך,ענה יואל.יש לי מועקה גדולה בלב.אני מתייסר.אינני ישן בלילות,מחשבותי פזורות והכאב הוא נורא.

היום זה יום האהבה ואני מרגיש כאילו חרב עלי עולמי כמו הרגשתי פעם,לפני שנים .

 אספר לך,דני,בקיצור ולפי הסדר.

את הלנה הכרתי בנאפולי.זה היה בסוף השנה הראשונה של הלימודים.קניתי רכב, גרוטאה עם דלתות שנפתחות כמו דלתות של הגסטפו וכך נסעתי לי מלוגאנו כדי לעלות על ספינה בנאפולי ולהפליג בה לישראל. וכאשר התמקמתי בלובי על האוניה,ראיתי בחורה יפהיפיה,שזופה עם שער שחור גולש ועיניים כחולות כים עמוק.הבטתי בה בלי סוף עד שאזרתי אומץ ופניתי אליה.ומכאן התחיל חיזור מטורף ואהבה אין קץ,בחודשי יולי אוגוסט החמים,כאן בישראל.

הלנה למדה אמנות פלסטית במדריד ובאה לחופשת מולדת.במדריד נשאר חבר שלה והיו לה תוכניות לחזור לשם.אבל הגורל הוא בלתי צפוי לכולנו ובסופו של דבר החליטה לבוא איתי ללוגאנו ולהשאר שם.וכך היה.

היו לנו ימים ולילות מטורפים.מלאי תשוקה ואהבה,למרות שלא גרנו ביחד.כל רגע איתה היה בעבורי שמחה ללא גבולות ולא חשדתי בדבר.עד שהמציאות טפחה על פני,באופן פתאומי,באכזריות אין קץ ושברה את ליבי לרסיסים.

הלנה חוזרת למדריד.ולא סתם חוזרת,אלא חוזרת לריקרדו. ריקרדו החבר שלה לשעבר,אשר הסתבר שלא הרפה. הוא הציף אותה במכתבים ומסתבר שהיא נענתה לו.וכך היא נסעה נעלמה.

זאת אני זוכר, אמר דני. הלכת איתי ברחובות ובכית כילד,לא ידעתי איך לעזור לך .

נכון,בכיתי ביום ובלילה.לא מצאתי לעצמי מנוח,עד שהגיע פתאום מכתב מהלנה.אני כבר לא זוכר,הכל עוטה בערפל,כמו חלום רע,אבל כתבתי לה בלי סוף,ייתכן ולפוסטה-רסטנטה בסניף הדואר במדריד.

הלנה הודיעה לי כי היא רוצה לחזור ונמצאת במלון קטן במדריד.היא רבה כל הזמן עם ריקרדו.זה גם לא סלח לה שעזבה אותו והכה אותה בלי רחמים.כששמעתי זאת,התמלאתי באושר ובשמחה כה עזה שליבי עמד לפרוץ לבחוץ. באותו יום נסעתי למדריד בטרמפים והגעתי למלון "שלושת המוסקטרים" כעבור יומיים.אנשים טובים עזרו לי.מצאתי את הלנה במלון עלוב,מכורבלת על המיטה,בוכיה ואמרתי לה.הלנה,קחי הכל ואנו עפים מכאן!יש כאן מלון ברחוב צדדי נישן שם לילה ומחר חוזרים ללוגאנו. 

חזרנו ללוגאנו,בהמשך התחתנו,סיימנו את הלימודים וחזרנו לישראל.וכך חלפו להם השנים.

וכעת אני חוזר,דני, לתחילת הסיפור.הדג'ה-וו,רודף אותי כבר שנתיים. והנה זה קרה.ריקרדו קם לתחיה והפעם הוא בפריז.ואני יודע שהיא מתכתבת איתו בכל דרך אפשרית.וגם אהבתה אלי, נמוגה.וכך, כמו שקרה לפני שנים,הודיעה לי כי נוסעת לה ושלא אחכה לה יותר.הגורל הכה בי פעמיים ועכשיו זה כואב אף יותר.

הסתכלתי על יואל.בשערו נפלה שיבה,עיניו כבויות וקמיצת אגרופיו מסגירה את המתרחש בתוכו.

אז מה יהיה שאלתי?

עד שלא יהיה הגרוע ביותר לא יתחיל להיות טוב,ענה.

וחיוך קל עלה על פניו ושאל.ומה אצלך דני?

 אצלי הכל טוב.אישתי אילנה בריאה תודה לאל.היא יפה מתמיד.אנו אוהבים זה את זה כל יום יותר ויש לנו שני בנים מוצלחים.

אני שמח בשבילך,ענה יואל, הרים עיניו והדליק סיגריה.